שושני נ' מריאן תשתיות צפון (2004) בע"מ ואח'

החלטה

1.בפני בקשה לביטול פסק דין מיום 22.9.11, אשר ניתן כנגד המבקש בהעדר התייצבות. כן התבקשה הארכת המועד להגשת בקשה זו.

לטענת המבקש, לא ידע אודות מועד הדיון, שכן בא כוחו הקודם לא עדכן אותו ולא הודיע לו על מועד הדיון. המבקש טען, כי אי התייצבותו לדיון לא נבעה מזלזול, אלא מחמת רשלנותו של בא כוחו הקודם אשר נסע לחו"ל ולא הודיע על כך למבקש ולביה"מ.

לעניין הגנתו, טען המבקש כי אינו חייב למשיב מאום.

2.המשיב התנגד לבקשה ותאר את השתלשלות ההליכים, לרבות דיון קודם, אליו לא הייתה התייצבות מטעם הנתבעים. המשיב הפנה לאישור מסירה מיום 16.7.11, המעיד על מסירת פרוטוקול הדיון מיום 5.6.11 למבקש עצמו. לטענת המשיב, אישור המסירה מעיד כי המבקש עצמו, ולא רק בא כוחו, קיבל את ההחלטה. עוד טען המשיב, כי המבקש לא העלה כל טעם לאיחור בהגשת הבקשה. בעניין זה צרף המשיב אישור מסירת האזהרה מיום 26.3.12, בדבר פתיחת תיק ההוצאה לפועל נשוא פסק הדין וטען כי המבקש אף פנה אליו בבקשה להסדרת החוב.

המשיב הפנה לכך, שלא צורף תצהיר מטעם בא כוחו הקודם של המבקש, וכי המבקש לא טען כלל לעניין סיכויי הצלחתו.

דיון:

3.ההלכה הפסוקה בשאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר, נקבעה בפסק הדין המנחה של כבוד השופט זוסמן בע"א 64/53 כהן נ' יצחק, פ"ד ח' 395, אשר קבע כי:

"פסק הדין אשר ניתן שלא כהלכה דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק – רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק..

ניתן פסק דין כהלכה יציג לעצמו בית המשפט אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו:

ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט.

 שנית, ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה – מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש".

 ראה בנוסף, לעניין זה :

 ע"א 442/89 עלאדין ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מג (3), פ"ד 824; ע"א 164/63 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד י"ז 349.

4.במקרה דנן,קיים בתיק אישור מסירה המעיד כי הזימון לדיון נשלח לבא כוחו הקודם של המבקש וחזר בציון "לא נדרש". הזימון נשלח לכתובת שמסר בא כוח המבקש לתיק.

על פי תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984, בהליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בית דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען וכל עוד לא הודיע בעל דין בהודעה בכתב לבית המשפט על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי.

בעניין זה יפים הדברים שנאמרו בת"א (ת"א) 61341/06 שטרית אלי נ. אוזמו אוסמו יצחק:

"תקנה זו נועדה למנוע טענות סרק מיתממות מצד בעלי דין. בעל דין אמור שלא להכשיל את ההליך השיפוטי על ידי הימנעות מכוונת מקבלת כתבי בית דין. בעל דין כגון המבקש, שבאופן שיטתי אינו דורש כתבי בית דין, טוען כי אינו מתגורר בכתובת שאליה נשלחים כתבי בית דין, אך אינו דואג לספק כתובת חלופית לצורך איתורו, הוא בעל דין חמקן. בעל דין כזה נכנס בהגדרה של תקנה 480. התובע ומערכת בתי המשפט אינם אמורים לכלות את כוחותיהם בהתרוצצות אחריו. די בכך שהוגש כתב הגנה על פי הכתובת שבה בוצעה מסירת כתב התביעה כדי להקנות לבית המשפט סמכות לדון בעניינו על פי אותה כתובת".

לאור האמור ומשהמבקש זומן כדין (באמצעות בא כוחו, אשר עד לאותו מועד לא הגיש בקשה לשחרור מייצוג), אין מקום לבטל את פסק הדין מחמת הצדק.

5.יחד עם זאת, לבית המשפט סמכות לבטל פסק דין גם מתוקף שיקול דעתו: